מצגת ודיון: הסודות של נתיב

#חטיבת-ביניים #תיכון #הכי_פופולרי #אונליין #מצגת #ערבות_הדדית


מצגת ודיון: הסודות של נתיב


ממשלת ישראל הובילה את המאבק למען יהודי בריה"מ, אך בו זמנית פעלה מאחורי הקלעים: סייעה לארגוני יהודים שונים בתפוצות כדי לעודד תמיכה במאבק למען יהודי בריה"מ.

בשיעור הזה נדון על פעילויות חשאיות של ממשלת ישראל - בדיעבד, האם היה נכון לשמור בסוד או לא?


חומרים

מצגת



מבוא

בשנת 1952, בהוראתו הישירה של ראש הממשלה דאז דוד בן-גוריון הוקם הארגון מיוחד לפעולה למען שחרור יהודי ברית המועצות ומזרח אירופה שהיו כלואים מאחורי "מסך הברזל". לימים ארגון זה נודע בשמות שונים, שאחד מהם הוא "לשכת הקשר". אבל השם הידוע והמוכר מכולם הוא "נתיב".

עד שנת 1990 נחשב "נתיב" כגוף חשאי למחצה, עת פעל תוך סיכון רב.


המשטר הסובייטי אסר על קיום חיים יהודיים, אך מנגד מנע מהיהודים לצאת לישראל.

בעיני ההנהגה הסובייטית - יציאת היהודים הייתה סמל לכישלון התעמולה שברית המועצות היא גן עדן עלי אדמות.

המאבק הישראלי הכעיס את הסובייטים עד מאוד.

היהודים שהעזו לבוא במגע עם ישראלים נרדפו וחלקם אף נאסרו והושלכו לבתי כלא. אנשי "נתיב" הואשמו בריגול וסולקו מהמדינה. אך דבר לא הרתיע את "נתיב" שהמשיכה בדבקות במשימה.


רבות המשימות של "נתיב" נעשו בסוד, ועל אף הצלחתן הגדולה, חלק גדול מהם עד היום לא ידוע גם לאנשים שהיו מעורבים. פעמים רבות נשמעות תלונות שממשלת ישראל לא היתה מעורבת מספיק, מבלי לדעת שהיתה למעשה מאחורי רוב הפעולות החשובות.

מדוע נשמרו הפעולות בסוד? האם ההחלטה לסודיות היתה נכונה?

בשיעור זה נגלה מספר סודות ונדון עליהם.

בהמשך - יתווספו עוד סודות מארכיונים שכרגע עדיין לא נחשפו. הירשמו לעדכונים



מהלך שיעור

ניתן להשתמש במצגת (תמונות וקטעי ווידאו) תוך כדי הדיון:


עמוד 1: כותרת


עמוד 2 במצגת: רקע ומושגי יסוד


הסבירו לתלמידים: אסיר ציון הוא אדם ששהה במאסר או בהגליה בגלל פעילות ציונית ורצונו לעלות לארץ-ישראל, בארץ שבה פעילות זאת הייתה אסורה. מקור המונח במילותיו של רבי יהודה הלוי: "ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך".


שאלו את התלמידים: על איזה פעולות לדעתכם נעצרו אסירי ציון?

תשובה: הפצת ספרי לימוד בעברית למידת עברית יכולה להיחשב כ"ריגול". ועוד דוגמאות רבות שבעיני האדם בעולם החופשי לא נראות סבירות.


עובדת טריוויה:

אסיר הציון הראשון היה לפני קום המדינה, בשנות ה 20 המוקדמות. סה"כ היו כ 3,000 אסירי ציון רובם מברית המועצות וגם ממזרח אירופה, אתיופיה וארצות איסלם.


עמוד 3 במצגת: מעצמת ברית המועצות

ספרו לתלמידים: ברית המועצות הייתה אחת משתי מעצמות-העל בעולם (יחד עם ארצות הברית), אבל המעצמה הזאת לא החזיקה מעמד והתפרקה ב 1991, רק אחרי 74 שנים של קיום. ברית המועצות הייתה מורכבת ממדינות שנכבשו על ידי רוסיה, ולכן כולם הוכרחו לדבר רוסית, מכיוון שהשלטון הכובש ניסה למחוק כל זהות שהיא לא רוסית קומוניסטית. בברית המועצות היו 3 מיליון יהודים, אבל המדיניות הייתה נגד דת, כל דת. המשטר הסובייטי אסר על קיום חיים יהודיים, אך מנגד מנע מהיהודים לצאת לישראל. בעיני ההנהגה הסובייטית - יציאת היהודים הייתה סמל לכישלון התעמולה שברית המועצות היא גן עדן עלי אדמות. לכן כל ביטוי ליהדות, לציונות, לאהדה לישראל או לשאיפה לעלות לישראל היה נחשב לבגידה. רבים נעצרו ללא פשע ממשי, ונשלחו למאסר באשמת ריגול או בגידה. בנוסף ממשלת ברית המועצות התייחסה לאזרחים כאל רכוש המדינה, ואסור היה לצאת מגבולות המדינה ללא קבלת אישור מיוחד: לא לטיול ובטח לא על מנת לעזוב את בריה"מ. מי שביקש לצאת היה צריך לעבור דרך משרד הפנים, ולרוב לקבל סירוב. בברית המועצות האבטלה הייתה אסורה לפי החוק, מי שסומן כ"בוגד" (= מי שרוצה לעזוב הוא "בוגד") גם היה לרוב מפוטר מהעבודה ובכך הפך לעבריין.

עמוד 4 במצגת: צנזורה מגוננת


בישראל הייתה צנזורה עיתונאית על נושאים רגישים, נושאים שאם יפורסמו, יוכלו לפגוע במדינה ובביטחונה. אחת הפעולות החשאית הייתה פעילות לשחרור היהודים. אחד המקורות לחשש מפגיעה היה עוד מלפני קום המדינה, לאחר מו"מ חשאי בין הנהגת היישוב היהודי לבין דיפלומטים סובייטים בכירים בג'נבה ובפריז בשנים 1935-37. תחת תנאי המו"מ, אנשי הסוכנות היהודית (שתפקדה אז כעין הממשלה של המדינה שבדרך) הגישו רשימת שמות של אנשים שביקשו לצאת מבריה"מ (חלקם כבר היו במאסר על פעילות ציונית). לאחר המו"מ הדיפלומטים הסובייטים הפסיקו את הקשר עם הסוכנות היהודית והנושא ירד מהפרק. אבל נותר חשש שכעת ישתמשו בשמות האלה לתת אנשים עונשים יותר קשים ונותרה תחושה שהתנועה הציונית בגדה בפעילים, על אף שכוונתם היתה לשחרר אותם. לא ידוע מה קרה עם הרשימה ואבל מאז הוחלט להימנע מלפרסם שמות או לנקוב בהם במתן ולאורך שנים רבות בקשו הסובייטים עוד שמות, אך הסוכנות היהודים לא נתנה. יש לזכור שזה היה לפני הקמת המדינה והיינו זקוקים לתמיכתה של בריה"מ בהחלטת האו"ם להקמת מדינה יהודית (שאכן התקבלה). לכן נושאים רגישים כמו מתן יציאת יהודים לישראל, הוצנעו בשלב זה. אבל הפעילות לשחרר יהודים מעולם לא הופסקה. שאלו את התלמידים: מה לדעתכם הייתם עושים? זכרו שעדיין לא היתה לנו מדינה, כך שלא היינו גוף מאיים. האם לדעתכם היה צריך כבר מההתחלה להתיר צנזורה על שמות הרוצים לצאת, או להגן עליהם מפני מאסר?

עמוד 5 ביקור גולדה מאיר במוסקבה לאחר קום המדינה

הראו לתלמידים את הווידאו של ביקור גולדה במוסקבה ולאחר מכן הקריאו מזיכרונותיה של גולדה:

"במקום 2000 יהודים שבד"כ מגיעים לבית הכנסת בראש השנה, חיכה לנו קהל של 50,000" גולדה נזכרת ביומנה. "לא יכולתי להאמין שזה קרה או אפילו מי הם האנשים הללו. ואז הבנתי: הם הגיעו - היהודים הטובים, האמיצים, כדיי לחגוג את הקמת מדינת ישראל."

לא הועלתה השאלה היהודית במגע בין ישראל לבריה"מ. היה חשש שזה יפגע ביחסים הדיפלומטים בין מעצמת העל, ברית המועצות, ולבין המדינה הצעירה. שאלו את התלמידים:

1. מדוע קראו האנשים "אנחנו חיים!"

תשובה: זה בהקשר לסיום מלחמת העולם השניה, רבים נרצחו בשטח בריה"מ ובנוסף אנחנו חיים - אנחנו חיים כיהודים, לא התבוללנו. זו היתה קריאה לעזרה.

2. האם עכשיו היה אפשר להסיר את הצנזורה לדעתכם?

תשובה: קשה לדעת בדיעבד. אבל נראה שעדיין לא הגיע הזמן. ממשלת ישראל לא שכחה את היהודים הכלואים מאחורי מסך הברזל והחלה בפעילות סודית להוציאן בדרכים שונות.

עמוד 6: הקמת "נתיב" (בתמונה הסמל הראשון של נתיב)


קראו את המסר על הלוגו של נתיב, וספרו לתלמידים: בשנת 1952, בהוראתו הישירה של ראש הממשלה דאז דוד בן-גוריון, הוקם הארגון מיוחד לפעולה למען שחרור יהודי ברית המועצות ומזרח אירופה שהיו כלואים מאחורי "מסך הברזל". לימים ארגון זה נודע בשמות שונים, שאחד מהם הוא "לשכת הקשר". אבל השם הידוע והמוכר מכולם הוא "נתיב". עד שנת 1990 נחשב "נתיב" כגוף חשאי למחצה, עת פעל תוך סיכון רב. המאבק הישראלי הכעיס את הסובייטים עד מאוד. היהודים שהעזו לבוא במגע עם ישראלים נרדפו וחלקם אף נאסרו והושלכו לבתי כלא. אנשי "נתיב" הואשמו בריגול וסולקו מהמדינה. אך דבר לא הרתיע את "נתיב" שהמשיכה בדבקות במשימה. רבות המשימות של "נתיב" נעשו בסוד, ועל אף הצלחתן הגדולה, חלק גדול מהם עד היום לא ידוע גם לאנשים שהיו מעורבים. פעמים רבות נשמעות תלונות שממשלת ישראל לא היתה מעורבת מספיק, מבלי לדעת שהיתה למעשה מאחורי רוב הפעולות החשובות. המשימות שעמדו בפני הארגון החדש היו:

  • לשמר קשר עם היהודים, להביא להם מידע על ישראל והציונות והעיקר לתת להם תחושה שהעולם היהודי לא זנח אותם.

  • למרות האיסור הגורף על יציאה מהמדינה, הסובייטים מדי פעם אפשרו, בעיקר למבוגרים, "להתאחד עם בני המשפחה" בחו"ל. אנשי "נתיב" סייעו לאלה שהצליחו לקבל היתר לעלות, אבל גם ניצלו דרכים אחרות שסייעו ליהודים לצאת למרות האיסור. כך, למשל, בשלהי שנות החמישים פולין וברית המועצות הסכימו על יציאת אזרחים פולניים שנקלעו לשטח הסובייטי. ביניהם היו גם יהודים רבים, שברובם גם לא נשארו בפולין ועלו לישראל.

  • ישראל הקטנה הבינה, שהיא משולה לדוד היוצא נגד גלית האימתני. ולכן היא הייתה זקוקה לתמיכה וסיוע מצד יהודי כל העולם. אנשי "נתיב" הצליחו להגיע לקהילות רבות ולעורר אותם למאבק למען היהדות הסובייטית.